פסק-דין בתיק ב"ל 28109-02-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 12.12.2012 (להלן - הועדה) שקבעה למערער נכות בשיעור כולל של  19% בשל ליקוי שמיעה וטנטון.

2.         הועדה התכנסה על מנת להכריע בשאלה אם חלה החמרה במצבו של המערער, וזאת מכח תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, (להלן - תקנות נכות מעבודה).

3.         כעולה מפרוטוקול הועדה ומטענות הצדדים, למערער נקבעו בחודש 7/03 נכות צמיתה בשיעור 14.5% בשל ליקוי שמיעה (5%)  וטנטון (10%).  התביעה להחמרה הסתמכה על תוצאות בדיקת BERA  מיום 11.7.11  שהצביעה על החמרה במצבו. הועדה הרפואית מדרג ראשון לאחר הגשת תעודת ההחמרה קבעה כי למערער נכות בשיעור כולל של 28% - החלטה עליה הוגש ערר מטעם המשיב כאן. בעקבות הערר התכנסה הועדה שבמוקד הערעור כאן, ביקשה לערוך בדיקת BERA  עדכנית וסיכמה כי למערער 19% נכות בשל ליקוי שמיעה וטנטון.

4.         טענות המערער :

א.        הועדה מסתמכת על תוצאות בדיקת BERA  מיום 24.1.10 על אף שבוצעה בתדרים שאינם כנדרש בתוספת לתקנות הנכות מעבודה, על אף הערת המומחה שפענח את תוצאות הבדיקה בדבר חוסר מהימנותה, ועל אף קביעת  ד"ר פרדיס, נותן חוות-הדעת מטעם המערער, לפיה אין להסתמך על בדיקה זו.

ב.         הועדה מייחסת חלק מהנכות לגורם תחלואי וזאת ללא הנמקה מספקת.

ג.         הועדה לא נתנה התייחסות ראויה לחוות-הדעת של ד"ר פרדיס מטעם המערער.

ד.         יש מקום להחזיר את העניין לועדה בהרכב שונה, שכן עצם השינוי בדרגת הנכות של הועדה לעומת הועדה מדרג ראשון מטיל ספק באשר לקביעותיה והתנהלותה של הועדה.

5.         טענות המשיב:

א.        הועדה התייחסה באופן נאות לחוות-הדעת של ד"ר פרדיס, שכן ציינה כי אינה יכולה הסתמך עליה שכן אין בה התייחסות לעובדה שהמערער אינו חשוף לרעש בתקופה שקדמה להחמרה משום שהוא עובד על אוטובוס חדיש.

ב.         קביעת הועדה באשר לניכוי מצב קודם מנומקת, משום שהועדה קובעת שבהעדר חשיפה לרעש בתקופה האחרונה יש מקום לייחס חלק מההחמרה לגורם תחלואתי.

ג.         אין פגם בכך שהועדה מסתמכת על בדיקת BERA  עדכנית שהוזמנה על-ידה, ולא על ממצאי בדיקת BERA  משנת 2011 שהוצגה על-ידי המערער, וזאת משום שהבדיקה שהציג המערער הצביעה על החמרה קשה של ליקוי השמיעה לעומת בדיקה משנת 2010, וזאת על אף שבאותה תקופה המערער אינו חשוף לרעש מזיק.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.      א.           באשר לטענה כי החלטת הועדה פגומה משהיא מסתמכת בין השאר על תוצאות בדיקת BERA  מיום 24.1.2010 - עולה כי בפני הועדה עמדו בנוסף לבדיקה זו גם בדיקה נוספת שהציג המערער מיום 11.7.11. הועדה ציינה בנוגע לבדיקות אלה כי:

"בתיקו של התובע שתי בדיקות BERA  אשר בוצעו במרווח זמן של 1.5 שנים אחת מהשניה אשר תוצאותיהן שונות במידה רבה אחת מהשניה בצורה בלתי סבירה, במיוחד בסף השמיעה בתדרים הנמוכים. לדעת הועדה לא תיתכן החמרה כל כך קשה בטווח כל כך קצר כאשר השמיעה כפי שנמצא בבדיקת ה- BERA  מ- 11.7.11 ובמיוחד כאשר התובע אינו חשוף לרעשים חריגים ויוצאי דופן".

ומכאן - שהועדה נתנה הסבר סביר ומספק בדבר הצורך בביצוע בדיקה נוספת ועדכנית.

ב.         לאחר קבלת תוצאותיה של הבדיקה החדשה מיום 12.12.2012 קבעה הועדה כי ממוצע תדרי הדיבור על-פי בדיקה זו הוא 35 ד"ב בכל אוזן, ולכן נכותו של המערער בגין ליקוי השמיעה היא 15% לפי פריט ליקוי  72(1)(ד)(4).

ג.         לא מצאתי פגם בכך שהועדה מסתמכת בין השאר על בדיקה זו על אף שלא בוצעה בכל התדרים המצוינים בתוספת לתקנות הנכות, משום שמדובר בבדיקת עזר הנוספת על בדיקות אחרות שהועמדו בפניה הועדה.

ד.         כן לא מצאתי לקבל את הטענה כי הועדה שוגה כשהיא מסתמכת על בדיקת ה- BERA  משנת 2010 אשר לגביה צוין כי נצפתה פעילות שרירית ולכן אין להסתמך עליה - וזאת משום שהועדה מסתמכת גם על הבדיקה העדכנית מחודש 12/2012 לגביה לא צוינה הערה זו.